<h1>סמ"ק מצוריך סימן ס"ז</h1>
<h2>דף כט:</h2>
שלא להנות מתקרובת עבודה זרה וכן יין נסך דכתיב (דברים י"ג) לא ידבק בידך מאומה מן החרם. ויש לדקדק איך נהנין מן הנרות שמביאין הגלחים, אך יש לומר שמבטלין אותו בשעת כבוי, ומכל מקום אם תקרובת ע"ז אינה בטלה קשה, ויש לומר דאינה כתקרובת אלא מביאין אותו לכומרים בתורת דורון. [אפילו היא תקרובת מכל מקום אינה כעין פניםא) וצריך להאריך בענין הגביעים והמחתות והנרות והחתיכות של שעוהב) ס"ק]. א)0כללא דמילתא כל תקרובת שאינה כעין פנים מותר בלא בטול ואם הוא של גוי אסור להנות ממנה עד דאיכא ביטול גוי קודם דמטו לרשותא ישראל בע"ז עצמה, וחתיכות של שעוה שנותנין לע"ז מותרות דאפילו נוי ליכא אלא נותנין אותם לגלח ואין צריכים ביטול דאין הקדש לע"ז, וכן אותן ככרות משעוה שמביאין דורון לע"ז מותרין שהרי אין מביאין לע"ז כי אם לגלחים ולכומרים ותקרובת ע"ז לא הוו שאין דרכו להאכיל לע"ז בדורות הראשונים, והנך מלבושי כומרים שקורין קא"פ דהוי נוי שלהן הוא ולא של עבודה זרה ומותרים בלא ביטול ע"ז וכן כלי שקורין קליצ"א אינה משמשת ע"ז ולא צריך ביטול שכלי זה עשוי להצנעת ע"ז ואינה אלא כעין תיבה בעלמא והר"ם מהסס בדבר הואיל ונושאין בהן זבחי מיתיהם ומשתחוים לו נמצא שנעשה משמשי ע"ז בשעת עשית ע"ז, אבל אותם כלי מחתות בהא ליכא מאן דפליג דודאי משמשי ננהו שמקטירין בתוכן קטורת לע"ז וצריך ביטול וכן כלי נוי של עבודה זרה וכן יריעות של עבודה זרה או דוק שפורסין על הבמה שלהן נראה דהוי נוי של עבודה זרה ואסורין בלא ביטול, ומכירתו לאו היינו ביטולו דקיימא לן כרבנן דפליגי עלי דרבי דתניא (ע"ז נ"ג) מכרה או משכנה רבי אומר בטל וחכמים אומרים לא בטל ומכל מקום אם פירש לו הישראל הלוקחה שעל מנת לחבלה הוא לוקחה אין צריך ביטול כדמוכח בפרק ר' ישמעאל (שם) דדייק גבי פלוגתא דרבי ורבנן ואלא שמכרה לחבלה מאי טעמא דאסר, ואם משכנה גוי סתם ולא פי' ישראל לחבלה ונשתקעה ביד הישראל אין לה תקנה ואסור בהנאה וכן כל תקרובת ע"ז שהיא כעין פנים אין לה תקנה עולמית, וכן ודאי אסור לכנס תחת עונש של ע"ז או בית עבודה זרה בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ונאסרין מפני שהן נוי לע"ז, עכ"ל התו' בפ"ר ישמעאל בעבודה זרה (דף נ'). ב)0ואותו מעיל שלובש הגלח כשהולך לבית התרפות מהר"ם נ"ע אסר לעשות ממנו שום דבר מצוה כדאמר פרק כל הצלמים (דף מ"ז) המשתחוה לבהמה קרניה מהו לחצוצרות ומסיק דאסור אבל שלא לדבר מצוה מותר, ובנרות של ע"ז אסור לעשות מהם שום דבר מצוה אפילו ללמד בהם, הגה"ה, אבל הם מותרים לדבר הרשות כגון ללכת לבית הכסא או לדברים אחרים מטונפים ולהנות מאורן מפני שאין בהן ממש, תשב"ץ. סמ"ג. גוי מוכר חפץ ואומר ועוד פשוט לבנות ע"ז פלונית אסור לישראל ליקח דמהנה אסור כר' יוחנן (ע"ז י"ג) ואם אמר ועוד פשוט לאהי יכול להיות דמותר דשמא יתננו לעניי גוים, עכ"ל (מצות ל"ת מ"ה). סמ"ג, (שם) שנינו בריש עבודה זרה לפני אידיהן של גוים ג' ימים אסור לשאת ולתת עמהם ועכשיו מותר לנו לשאת ולתת עמהם דאיתא בפ"ק דחולין גוים שבחוץ לארץ לא עובדים ע"ז נינהו אלא מנהג אבותיהם בידיהם וליכא איסור משום דאזיל ומודה, עוד יש להתיר בגוי המכירו משום איבה כדאיתא בירושלמי מפני שהוא כמחניף דתניא בתוספתא נכנס בעיר ומצא גוים שמחים שמח עמהם מפני שהוא כמחניף, עוד יש היתר בגוי שאינו מכירו דאינו אדוק כדאמרן (ע"ז פ"ה) רבינא שדר קרבנא פי' דורון לבר ששך אמר ידענא ביה דלא פלח ליה ואע"ג שהיה רשע גמור. גרסינן בפ"ב בע"ז (דף ל"ב) גוי ההולך לתרפות בהליכה אסור לשאת ולתת עמו בחזירה מותר אסור למכור לגלח לבונה ותקרובת הו' וכן שעוה אסור למכור לגוים ביום ליחטמע"ש שלהן אבל שעוה בשאר ימים ולבונה לשאר גוים מותר למכור, וכן גביעים שבטלם ופגמם הגוי ואחר קנאם ישראל אסור למכור לגוים שהגלח יעשה בהם תפילה לע"ז וישראל עובר לפני עור וגומר וכן ספרים פסולים הראויין לע"ז אסור למכור לגוים אפילו אינו גלח מפני שימכרנו או יתננו לגלח ויזמר וישבח לע"ז, ויריד שקבעו כומרים לקבל מכס בזמן שהמכס לקנות ממנו תשמישי ע"ז אסור לישראל למכור לשם שום דבר שצריך ליתן מכס עכ"ל.
